היא דיברה בקול שטוח, כאילו עדיין היא נמצאת בחדרם של אנשי מצ"ח (משטרה צבאית חוקרת), מדברת בדיקנות, מנסה לשמור על העובדות, על הפורפורציות הנכונות. חיילת בת 19 שפנתה בבוקרו של יום ראשון למפקד הבסיס שבו שרתה והתלוננה כי רס"ר המחנה הופיע בחצות בחדרה, ניסה לאנוס אותה, איים עליה וביקש לסחוט ממנה פגישות נוספות.
יש לה סוג צמות. האחת קלועה בסרט אדום והשניה בסרט לבן. פנים מחודדות. עצמות לחיים גבוהות. חוטם נשרי, השולט בפניה.
עכשיו כולם בבסיס כבר יודעים באים אליה, שואלים שאלות. "לאן שאני הולכת, כל אחד בא אלי, שואל אותי, 'מה אמרת בחקירה? מה שאלו אותך? מה אמרו לך? מה הוא עשה לך? מה סיפרת?' לפרטי פרטים. ואני, יש לי הרגשה אחת. למה זה קרה לי. למה זה קרה דווקא לי. זה מין עלבון כזה".
" אני אתן לך כסף"
"תראה, אני לא באתי לצבא בשביל …. אני באתי לשרת לפי צו. אז זה לא הוגן שבעל דרגה ינצל את זה רק משום שהוא יכול לתקוע אותי למעצר או להכניס לי תלונה, רק משום שאני בידו. "זה היה ביום שישי, רוב הבנות נסעו הביתה. נשארתי לבדי. בחדר הרס"ר בא לעשות ביקורת בחדרים. אמר לי. בואי למשרד שלי בעוד רבע שעה. "שאלתי , למה? "אמר, 'בואי ואז אגיד לך" "לא התיחסתי אליו. אין לי עסקים אתו בכלל. הוא לא "הסטייל" שלי. הלכתי להתקלח. חפפתי את הראש. נכנסתי לחדר להתלבש. ואז, הוא דפק בדלת ונכנס מיד, נעל אחריו את הדלת. הייתי בהלם לא נורמלי. ואז הוא קרב את האצבע לשפתיו ואמר "שקט".
"ישב על המיטה שלי ושאל . מה נשמע? "
"בסדר. אבל מה אתה עושה כאו?"
"באתי לדבר אתך"
"צא החוצה".
"התחיל לדבר שטיות. אמר לי, בואי נצא, תראי. אני אתן לך הרבה בחיים, אני אקח אותך לסרטים, להצגות, אני אקנה לך בגדים. אני אתן לך כסף. רצה להציע לי כסף, (בקולה היה צליל של עלבון עמוק).
" הרגשתי כמו זה אכל אותי, אחר כך הוא התחיל לשלוח ידיים. דיבר לא לעניין. בסוף אמר לי שאם אני לא אתן לו תשובה עד יום שלישי שאני רוצה לצאת איתו, אז הוא יתנקם בי. אחר כך השביע אותי שלא אספר לאף אחד. לא עזר לו, ביום ראשון בבוקר הלכתי למפקד הבסיס וסיפרתי.
"שלטון אדיר של הרס"ר"
היא מנסה להסביר את הסמכות של מפקד לגבי צעירות בגילה, "קשה להבין את זה בחיים האזרחיים למפקד, ובעיקר למפקד בדרגות נמוכות כמו רס"ר, יש כוח עצום. הוא יכול לעשות בך כמעט מה שהוא רוצה. אני זוכרת מקרים שהיה תופש חיילת בלי כובע, או שאיננה לבושה כראוי. היא היתה בוכה. מתחננת, ואז הוא היה מציע שהיא תבוא אליו, למשרד, שהיא תהיה טובה אליו …
"קשה לתאר את הכוח של מפקד כזה על הבנות. באלפי פרטים קטנים את תלויה בו. ביציאה הביתה, בחופש, אותם דברים שבחיים האזרחיים את יכולה להתגבר עליהם בקלות נהפכים בצבא למן שלטון אדיר של הרס"ר עליך, ולא פעם את ממש בידיו בלי מוצא.
הן מפחדות ממה שיקרה אחרי כן, המשפטים, החקירות, החשיפה. זה מבהיל את כולנו. קל לרוץ ולהתלונן. אבל אחר כך את נתונה למערכת איומה של לחצים. של סחיטות , לפעמים מול מנגנון שהוא כולו רק איש אחד, אבל מנגנון אדיר שאין לך כוח לעמוד בפניו, המחשבה שיחטטו בנשמתך, המחשבה שיפרטו עד תום את מה שקרה לך, את מה שעשו בך. ואחר כך, השם הרע שייצא לך,אחר כך, הגבות מורמות, "אין עשן בלי אש", או "עיזבו, היא תמיד התעסקה אתו עכשיו היא רוצה להתלבש עליו בעד זה…" תאמין לי , אני מדברת מנסיון, ברגע שהתלוננתי, התחיל מסע הלחישות בבסיס. ברגע שפניתי למפקד ואחר כך למצ"ח. התחלתי לשמוע את קטעי המילים האלה. לפעמים מאנשים שלא הכירו אותי,שלא ידעו שאני מעורבת בעניין. הייתי שומעת שבעצם אני התלבשתי מזמן על הרס"ר ועכשיו… אתה מבין למה הן מפחדות?
"לפעמים אני רוצה למות"
"כשהייתי במצ"ח שאלו אותי אם הרס"ר עשה את זה לעוד כמה בנות. נקבתי בשם של בת, בת שסיפרה לי איך הוא בא אליה פעם לחדר, דומה לפרשה שהיתה איתי, אבל כשקראו לה לחקירה היא לא דיברה שם מילה, הכחישה הכל. זה היה מצחיק כשהיא סיפרה לי את זה. היא היתה כל כך כועסת, שאלתי אותה אחר כך, "למה לא דיברת? היא אמרה לי , מה איתך, אני פוחדת, את חושבת שאני צריכה ענינים, אין לי האומץ שלך".
"אני? אין לי מה לפחד, הוא עשה משהו לא מוסרי , בניגוד לרצוני, הוא בא אלי ביום שישי בלילה, הבהיל אותי, גרם לי לבכות כל הלילה,הוא בא להשתלט לי על הגוף, אז מה נשאר לי בחיים, תגיד לי, באיזו זכות הוא יגע בי אם אני לא רוצה, לאן הגענו? לא באתי לצבא כדי שאדם כזה יבוא אלי בכוח".
ישבה שומטת ראשה , כאילו לא נוח לה, הצליל השטוח, הדייקני, כבר נשכח.
" לא הולך לי. אני לא מדברת על בנות אחרות, אני לא יודעת אם הולך להן או לא, אבל לי לא הולך, אתה יודע אחרי המקרה שאלתי את עצמי למה זה קורה לי , למה דווקא לי, אני לא יודעת אם אני מסבירה את עצמי נכון, אבל זה מין עלבון כזה, למה דווקא לי ?"
אותו מוסר כליות מוזר הנמצא לא פעם אצל אנשים שנפלו קרבן לבעלי מזימות, כמעט תמיד רודפת את הקרבן ההרגשה הארורה שגם הוא לא היה בסדר , וזה הנשק הטוב ביותר שניתן בידי האיש המתעלל בו.
"רע לי, רע לי, אני לא יודעת למה, מצד אחד לא חסר לי כלום, מצד שני אני נמצאת באיזה קונפליקט שאינני יכולה להיחלץ ממנו, לפעמים.
ימים ולילות (מעריב) 18.5.79