השקר המוסכם של גיוס בנות
לתפקידים המעטים שבהם דרושות בנות, ניתן לגייס מתנדבות שיקבלו שכר של משרתי קבע; זה יהיה זול יותר לצה"ל ויעיל למשק
לפני מספר חודשים, בשעת סיכסוך חריף שפרץ ביני, כעיתונאי, לבין אנשים מ"אגודת ישראל,, נאלצתי לשבת עם אותם אנשים ולהמתין למישהו. נקשרה בינינו שיחה חופשית, ובין השאר אמרתי להם, אני בעד ביטול גיוסן של בנות לצה"ל. אנשי "האגודה, נדהמו ואמרו: "איך יתכן שאדם כמוך, שאינו דתי, מתנגד לגיוס בנות"?
תמהונם של אותם אנשים הוא דוגמא נוספת לכך, כיצד ניתן להפוך נושא, שהוא לכאורה בטחוני, לוויכוח "דתי,, למיקוח קואליציוני ולסתם צביעות מוסכמת.
גיוס הבנות לצה"ל, שעליו הוחלט בתחילת הכנסת הראשונה, נעשה בשם הביטחון: צה"ל זקוק לכוח אדם נוסף. האמת היא, שאין צורך, וספק אם אי-פעם היה צורך בטחוני בגיוס בנות. ועובדה שקצינים בכירים תבעו במשך שנים רבות לבטל את החוק. היו שנים שבהן, למרות החוק, פשוט לא גייסו את הבנות – והכל היו מרוצים מכך.
חוק גיוס בנות לצה"ל נחקק, ביסודו, משני טעמים: הראשון – רצונן של עסקניות ותיקות, כמו בבה אידלסון וחברותיה בנות-דורה, לראות בנות נושאות נשק, כחלק מ"שיוויון האשה". נימוק זה, של שיוויון זכויות לנשים, הוא מגוחך, כמובן. כשם שאי אפשר להטיל על גברים ללדת, יש תפקידים שאי אפשר להטילם על נשים. מי שרוצה לקיים דווקא את זכותן של הנשים להתגייס לצה"ל, צריך לתמוך בהתנדבות נשים לצבא – ועל כך נדון בהמשך.
הטעם השני לגיוס בנות, טעם שהוצהר אף רשמית בכנסת, היה – לספק "גרעינים" להתיישבות קיבוצית בספר. ברור, שללא בנות, לא ניתן להקים "גרעיני נח"ל להתיישבות", ועל כן גוייסו הבנות – אבל, לאחר שנים מוטעות, שבהן הוקמו כמה ישובים של הנח"ל, נתגלה כי הנח"ל איננו משמש עוד עתודה להתיישבות קבוצית, או חקלאית. כיום נשארים בהתיישבות, לאחר השירות הצבאי, אחוזים מעטים בלבד מאלה שהצטרפו לגרעיני הנח"ל, כאילו למטרה זו, רובם אף אינו מקים קיבוצים חדשים אלא מצטרף לקיבוצים ותיקים במרכז הארץ.
האמנם מוצדק לגייס עשרות אנשים לשירות לא צבאי ממש, וליצור אפליה בין מתגייס למתגייס, רק כדי שאחד מ- 15 יצטרף לקיבוץ מבוסס? הנח"ל יושב, אומנם, בהאחזויות, אך לשם כך אין צורך בנח"ל – אם אומנם זהו תפקידו של צה"ל, ישמח כל חייל לשבת שם.
חוק גיוס הבנות איננו מקויים, הלכה למעשה. בשנים האחרונות שוחררו משירות צבאי כ- 52 אחוז מהבנות, שהגיעו לגיל גיוס, וגוייסו רק 48 אחוז.
חוק, המוטל על מיעוט, ואינו ניכפה על הרוב, איננו חוק. ההצעה, הנשמעת כיום, להקל יותר על שיחרור בנות ב"נימוקים דתיים", פירושה, שלצה"ל חתגייסו רק אותן בנות, שיסרבו לשקר ולטעון, כי הן דתיות. למעשה, יהפכו את הגיוס ל"התנגבות" – רק מי ש"תתנדב" לא לרמות, תגוייס. אכן, שיעור נאה באזרחות.
לתפקידים המטעים, שלהם דרושות בנות (וישנם כמה אלפים כאלה, אך לא רבבות!) ניתן יהיה לגייס מתנדבות, שיקבלו שכר כמשרתי קבע. אז אפשר יהיה לברור רק את הטובות באמת, ושירותן יהיה זול הרבה משירות הבנות כיום. לשוק העבודה יצורפו נשים צעירות, שיוכלו – לעבוד בעבודות פרודוקטיביות ובשירותים חשובים שונים.
מדינת ישראל סובלת ממערכת שקרים מוסכמים ומאבטלה סמויה; צה"ל קובל מעודף כוח אדם לא מתאים. את כל אלה אפשר להתחיל לתקן על ידי ביטול הצביעות של חוק גיוס בנות. נכון, שהממשלה החדשה תותקף אז על "כניעה לקלריקלים"; אבל, האם יהיה שר הביטחון המיועד, האלוף במילואים עזר וייצמן, מוכן להמשיך בצביעות, הנעשית בשם הביטחון, רק כדי שלא יותקף על "כניעה"? תהיה זו תוספת חטא על פשע, אם ניתן יהיה לשקר ביתר קלות בנושא ה"טעמים הדתיים". האווירה תטוהר, אם יקום שר הביטחון החדש ויאמר בגלוי: החלטתי לשים קץ לשקר המוסכם!
ברוך נאדל
"ידיעות אחרונות", ל' בסיון תשל"ז