מה למדת בצבא היום, ילדה יפה שלי ??
היא היגיעה לבסיס הקליטה והמיון, קיבלה מספר, למחרת התקשרה אל ההורים המודאגים ובקול מלא מתחים, בפה עם שאריות ואפל מצופה הרגיעה אותם בעצבנות עדינה ושקטה,
זה בסדר אמא, יש לי הכל, אין מה לחשוש – הוסיפה לאבא.
בבסיס הטירונות למדה שיטות חסויות להדיפת אנסים ובמקום דגש על נשק הדגישו באזני הבנות את טעם עדיפות מערכת התירגולים החדשה שהיכניסה לשגרת האימונים פקודת קבע שיצאה מלישכתה החדשה של "ראש מדור אנסים פוטנציאליים".
האויבים התחלפו . והיום זה לא מה שהיה פעם – אמרה המ"כית הרועמת לכיתת הטירונות , היום כל הארץ היא חזית והסכנות אורבות בכל מקום. אפילו בשק"ם, אפילו באמבטיה שלא לדבר על הטרמפיאדות שבשולי דרכים.
חינכו אותה על אידיאות יפות ונקיות, היא למדה להגדיר צמחים.יש לה חוש מיוחד להבחנה בין טעמיהם הכמעט זהים של תבלינים שונים, עשבי מרפא, פטריות, עלים,היא הסתגלה אל הליכלוך השקט של החיים – אבק, כתמי עישון, סופות חול.
היא לא העלתה על דעתה שבתחילת השירות הצבאי שלה תיאלץ להיתמודד לא רק עם קשיי האימונים והמשטר המרובע, אלא גם עם שורה שלמה של סכרים נסדקים, חומות מגן קורסות , בטחונות רופפים.
חיילת קטנה עם שיער בצבע לילה, עיני שקד, גוף רך וקול שיש בו שתי אוקטבות של לחישות, בוגרת מגמה ספרותית בבית ספר תל אביבי שקוראים לו "יוקרתי" בשעות הפנאי היא ממשיכה לנגן על פסנתר עתיק, מרככת את הנפש, מעדנת את החושים,מחדדת רגישות שקהתה.
בעוד שנתיים היא תשתחרר מהצבא אשה מושחזת ולא תמימה שיודעת לרסס פנים של גבר בגאז מערפל ומדמיע, היא תלך ברחוב ותהיה דרוכה כמו מה שעמוס עוז מתאר בביטוי "גאנגסטר בליל סכינים". היא תתחתן, תוליד ילדים, אולי תעשה תואר במשפטים, אולי בגיאוגרפיה.
מה שהשנתיים האלה יעניקו לה יהיה בעיקר שיטות שונות להגדרה עצמית. נזקים רגשיים שאי אפשר למדוד בשום מד רגישות ובשום כלי כיול, ושורה אחת שהיא לקח. מסקנה, מוסר השכל, תמצית השירות ואולי גם בשירתו: הקם לאונסך השכימי לרססו.
חיילת קטנה עם שיער בצבע לילה, עיני שקד, גוף רך וקול שיש בו שתי אוקטבות של לחישות . היא אוהבת את המדינה עם דמעות שמחלחלות את ליבה.
בעוד שנתיים היא תדע בעבור מה ממשיכות עדיין הבנות לשרת בצבא, היא גם תדע לרסס אנסים פוטנציאליים.
אברהם שרון. מעריב קריאת ביניים י"ב שבט תשד"מ