הרבנות הראשית קבעה כי איסור גיוס בנות לצבא כולל גם את המסגרת הצבאית של מורות חיילות. "הרבנים הראשיים והרבנות הראשית החליטו על איסור גיוס בנות לצבא בכל מסגרת צבאית " (מכתב הרב הראשי שפירא שליט"א )
בעניין איסור גיוס בנות לצבא בכל מסגרת צבאית על כל שמותיהם " (מכתב הרב הראשי מרדכי אליהו שליט"א)
המחלקה לתרבות תורנית המארגנת את המסגרת של "מורות חיילות ".ואנשים דתיים אחרים במשרד החינוך מתחמקים מהוראות הרבנות הראשית, דעת הרבנים הראשיים אינה נוחה מכך כפי שנראה במכתב הבא:
מכתבים למערכת
בשבת "אמור" נתפרסם בהצופה מאמר הנושא את הכותרת : "גיוס בנות – עמדת הרבנות והחנוך הדתי ". מאת הרב יהושע נוימן. ראשית ברצוננו להדגיש שכותב המאמר אינו מוסמך. לייצג את הרבנות בנושא זה ובכל נושא שהוא. הוא ראשי להביא ציטוטים שנתפרסמו או נאמרו בפומבי ולפרשם כהבנתו… אך דברים שאינם מוכחים ואינם ידועים – מהיכן נתגלו לו ? ואם נניח ששטחו את הבעיה הכואבת לפני הרבנות – האם ניתן לומר בהחלטיות שהדרך שמציע הכותב לפתרון הבעיה היא המאושרת על ידי הרבנות? אדרבה, הרבנות פירסמה פסקי דין מפורשים בנידון, ומעולם לא סטתה כמלא נימה מפסק זה – ואיך זה יהיה הכותב לומר. שדרכו החינוכית מאושרת על ידי הרבנות?
שנית. הגדיל הכותב לגלות, טעותו ברבים ולהשוות שבויה בידי הגויים לבת ישראל ששירתה בצה"ל. ולא קרבו הנושאים זה לזה כלל, באשר שם הנידון הוא בשבאי נכרי הפסול מעיקרו לבוא בקהל ישראל, וחבל.
ולעצם הענין, הפרסום הרשמי שיש לתת הדרכה מכוונת לבת שהחליטה להתגייס לצבא, מתפרשת כהשלמה והסכמה בדיעבד למצב העובדתי שנוצר במערכת החמ"ד, ועל זה יצא הקצף, ולא רק ב"עולם החרדי" כלשון הכותב. אם ברצון החמ"ד לטפל בבעיה זו יש לצאת בלשון ברורה וחד משמעית ובהדגשה שיש איסור חמור מאוד על בת ישראל, ושאף רב בישראל לא חרג ממנו, להתגייס לצבא, יש להשפיע על בנותינו בכל דרכי ההשפעה החינוכית והידועות לנו ולאבותינו לשמור ולהמנע מלעבור על דבריהם של כל גדולי התורה שבכל הדורות. עמדה חד משמעית זו, וקו חינוכי ברור, זה, שהוא זהה לכל הציטוטים שהביא הכותב – יסיר כל טשטוש וכל בלבול בנושא זה, "הטיפול" במתגייסות אינו יכול לקבל גושפנקא רשמית ותכנית מוצהרת ומוגדרת במסגרת החמ"ד.
אכן אין להוציא בת מכלל הציבור, אך גם אין להשתבח באלו שעברו על הוראות הרבנות שנכנסו בשלום ויצאו בשלום. הרי אפילו אם נניח שקיים מספר קטן של בנות המתגייסות ואינן עומדות בניסיון _ היש להפקירן בגלל המעט שמתגברות על הקשיים?
חינוך בנות ישראל לעמוד בפני פיתויים, לשמור על נקיון הפה, והימנעות מעבירות של ייחוד ועריות,
כלשון הכותב, אינו נחלתן רק של בנות העומדות להתגייס לצבא. החינוך למצוות אלו הוא חינוך בסיסי לכל בת ישראל בכל מסגרת שהיא. ולכן לא מובן כלל מהו הדגש המיוחד על נושאים אלו, שחייבים למצוא להם מסגרת מתאימה לעיון וללמוד במערכת השעורים של חמ"ד.
ולעצם הנושא : אין להשלים עם המצב שקרוב לשליש מתלמידות החמ"ד מתגייסות לצבא, ולכן יש "לתקוף" את הנושא באופן יותר יסודי. יש לערוך בדק בית, להקים צוות מיוחד ואוביקטיבי מקרב אנשי חינוך והרבנים לטיפול בנושא. הצוות יאתר את המוקדים יחשוף את המניעים, ויסיק מסקנות הכוללות את שורש הבעיה וגורמיה, ויציע פתרונות והמלצות. דבר זה הוא לגיטימי לחלוטין. ואין להתבייש בו. ולהתבטל מפני כל מיני מלעיזים. אולם דבר אחד צריך שיהיה ברור – שהן אנשי החינוך והן הצוות שיקום יהיו שלמים בפיהם ובלבם עם הוראות הרבנות ללא ספק ופקפוקים. נראה שבדרך זו יש סיכוי להתגבר על משבר חינוכי זה במערכת החמ"ד שלנו.
הרב גדעון פרל
יועץ אישי
הרבנות הראשית לישראל.
הצפה כ סיון תשמ"ז 17.6.87