הכבוד האבוד של החיילת / ציפה לוז – מתוך בטאון יחד

גם מי שהוא לא  "אמא של חיילת" מוצא עצמו די היסטרי. במשרדים, בבסיסים הסגורים – לא רק על הכבישים – הן בכוננות. אונס ממשי אולי מתרחש לעיתים נדירות, אך חשיפה להטרדה מינית היא, כנראה, כל כך נורמטיבית, שרוב החיילות שלנו אפילו לא מספרות עליה,

מיפגש עם מספר בנות קיבוצים בצה"ל מידגם לא מייצג, אך כנראה גם לא מקרי מאשר:  יש בעיה.

מכתב בהול ונרגש של מזכיר אחד הקיבוצים, תבע מאיתנו להדליק את כל הנורות האדומות, " אנו רואים בשירות הבנות בצה"ל ערך חשוב, להן ולמדינה",  נאמר בו "אך יש בי ספיקות חמורים במידת הרצינות של האחראים לנושא. אני ניתקל במקרים רבים מדי של ביזבוז כשריהן של הבנות בעבודה במסגרת הצהלית , בנות רבות מדי חשות, שהפכו לאובייקטים מיניים הנתונים להטרדות – ובשבילן הופך השירות הצבאי לסיוט, כל מי שיחפש בסביבתו הקרובה ימצא סיפורים כאלה. ומי שחושב שאלו מקרים יוצאים מן הכלל – משלה את עצמו",

אכן, נשמע חמור, ולמרבה הצער, גם די שיגרתי, אי אפשר להרחיב את גבולות החממה הקיבוצית ולכלול בה גם את בסיסי צה"ל,אבל דומה שהמיפגש של בת הקיבוץ עם הצבא הוא, בכמה תחומים, מהמם במיוחד.

בעיתונות מופיעות כתבות המתארות בנות חיל המדריכות בנים במקצועות שדה, עולות בסולם  הדרגות בתפקיד אחראי, את מיטב משאבינו אנחנו משקיעים בחינוך בני ובנות המשק, לערך העבודה ושוויון האדם.

מה באמת קורה לבנות בתקופה המיוחלת של השירות, איזו תמונת –  עולם הן פוגשות, וכיצד הן מודעות ונעזרות במערכת שאמורה להגן עליהן ועל האינטרס העדין של שירות בנים ובנות ביחד, בצבא היחיד בעולם הרואה בשירות מעורב כזה –  אידיאל וצורך.

שאלנו מספר בנות קיבוצים שאלות מעל ומתחת החגורה.

מרכזנית

נפגשתי עם חיילת וחברתה לצורך כתיבת רשימה זו.

בעקבות בקשתן לשרת קרוב לקיבוציהן, ועקב המגמה בצה"ל להעלות את רמת המרכזיות. זו עבודתן, "מרכזנית" בצה"ל , זה שם גנאי. סגנון הדיבור בטלפון הוא ממש משפיל, בתורנויות לילה מתקשרים בחורים,לוחשים גסויות, מתארים בפרטי פרטים אירועים.

"אני לא יכולה לנתק כי זה במיבצעית –  לפעמים אני מתחננת שיפסיקו, שיתנו לי לישון, עד בכי ", בבסיס –   המרכזיות הן            של כולם, זה הכינוי שלנו, חיילים נכנסים, מעירים הערות על צורת הבנות, אומרים – שמענו שאתן              הרס"ר עובר בין הבנות ומפזר רמזים ברורים על ההטבות שהוא יכול לארגן למי הקדמת רגילה, גימלים, שיחרור מתורנויות, המשקית שלנו, למשל, נמצאת בתפקיד שלה בלי קורס, הוא העלה אותה בדרגה, וכולם יודעים איך, קצין הקשר הועף מהצבא, כי סוף סוף מישהי מצאה עוז להיתלונן על הניצול המיני שעשה בפקידות שלו, ועוד היתה לו חוצפה להתראיין ב"לאשה" על מעלליו ….. גם הרופא של הבסיס מחכה למשפט.

אחרי מקרים  רבים של ליטוף והפשטות, הוגשה נגדו קבילה ע"י בת, שהתעוררה בחדר חולים ומצאה אותו ,

"אוטובוס הביתה יש פעם בשעתיים ", אומרת אחת " אני עומדת בחשיכה היורדת, רואה את זרם המכוניות הנוסעות לעזה ופוחדת, הנה תיכף מישהו יירה בי צרור מהחלון, או יסטה וידרוס, ואולי יעצרו ויכניסו אותי בכוח לאוטו, שתינו הגשנו בקשה להעברה מכאן ובינתיים מחכות "

קצינה בכירה

עברה קורסים שונים, שרתה בקריה בתפקיד חשוב וסיימה את שירותה מרוצה מאוד.

"עבור בנות הצבא הוא מסגרת פתוחה, הפקרותית, שקשה מאוד להתמודד איתה, פתאום נפתח לפני הילדות הטובות עולם חדש, בסיס סגור, תורנות לילה, הנשיות ככלי קידום, המשיכה שבבעל הדרגה.

האישיות של הבת , המיטען והחינוך קובעים איפה תציב את הגבולות שלה – קרוב, רחוק או רחוק מידי, "דווקא בנות משק מסתחררות פחות"

אומרת הקצינה (מיל) , "שכן התבגרו בהווי של חדר בנעורים, גרעין, מתנדבים, לבנות עיר זה חדש. ואז, כבר בימי הגיוס הראשונים, רואים את הבנות מקצרות חצאית, מצירות את הירכית, מוסיפות גומי שיבליט את המותן.

הטרדות מיניות, מכל הסוגים, קורות המון בצבא, בבסיסים סגורים ידוע שהתופעה חמורה מאוד. מעט מאוד תלונות מגיעות לקצינות הח"ן. בתוקף עבודתי הגיעו גם אלינו מספר מקרים, אני יכולה לומר שתמיד היתה יד לבחורה בעסק. דוגמה? טוב. פקידה נשארה עם הרס"ר לעבודת לילה, כשסיימו הציע לה שיתחממו בריצה סביב הבסיס, אחרי הריצה התקלחה כמה דקות אחר כך  הוא נכנס לחדרה, ולטענתה, תקף אותה,

במקרה האישי שלי נמצאתי עם אוכלוסיה מובחרת, שם גם למדתי גרפיקה, בהמתנה לקורסים.

והיו שריקות אחרינו אולי ברמה יותר גבוהה…. החשוב הוא , רצונה של החיילת לשירות משמעותי, יש מחזור עם המון קורסים מעניינים ויש מחזור שמפנה רק לפקידות, . אפשר להיות ראש קטן, לבכות כל היום_ וכך לסבול עוד יותר, ואפשר להיות ראש גדול ולקחת אחריות, ואז אף אחת לא נשארת רק פקידה, כך הגעתי לקורסים שעשיתי, ביחד עם הבנים. הקצינים שהדריכו אותנו – בעלי דרגות גבוהות, יצרו לחץ מיני קשה על הבנות, וקטפו פירות, היו רמזים על העלאה בציונים ואפילו על הדחות.

בשיחת הסיכום אמר לי הקצין: הציון הזה הוא בגלל           שלך.  הייתי במצב טוב עוד יותר – אילו נתתי. כשקיבלתי קצונה פגשתי אותו ואמרתי לו : עכשיו אנחנו שווים ואני יכולה לומר לך – אתה לא ראוי לשרת בצה"ל,

פקידה

הדוברת היא בחורה מוכשרת ויפה, החליפה תפקידים תוך כדי השירות  בנתיב   מפרך של בקשות העברה,

הצבא מספרית ועובדתית, הוא חברה גברית, היא אומרת. " ההתנהגות והצורך להוכיח הם כמו בכל סביבה גברית, אם זה מגרשי הכדורגל, או הפאבים, תוסיפי לזה את היציאה למילואים. שמחזירה את הגבר הישראלי פעמיים בשנה מחייו המקריחים בהווה לימי נעוריו, ואת נורמות ההתנהגות שלו, ותקבלי אוירה צבאית שמהווה מאיץ לכל מה שהיה אולי בגדר דיבורים והזיות מחוץ למסגרת הצהלית, הבנות המתגייסות אתמול לא נולדו שלשום, ואת הגלולה פגשו בוודאי עוד לפני הצבא.

מתי מתעוררת בעיה אמיתית ? במצב של מפקד זכר, פקידה – נקבה, שהבת המתגייסת רואה בו את הכוח, את האוטוריטה – הרבה יותר משיש לו באמת. מרגע זה הרבה תלוי באמות המידה המוסריות שלו,

אספר לך שני מקרים,

קצינה אחת היתה נכנסת לפעמים למשרד שלנו, רל"שית (ראש לישכה) של תא"ל. בחורה חטובה, שופעת מיניות, נהינת מזה ודי פרובוקטיבית. עם הבוס שלה היתה ביחסים חבריים. יום אחד נטפל אליה אחד הרמ"דים ולא נרגע עד ששלח ידיים, בצר לה פנתה אל מפקדה, שאמר לה כמה חמור המעשה בעיניו הוא טיפל מיד בענין, אחרי יומיים מצאה, במקרה, פתק מהמפקד לרמ"ד "תוריד את הידיים שלך. הסחורה שלי". כשניגשה עם הפתק , המומה, למפקד – החל זה להרגיע אותה ע"י ליטוף.

במצב הזה היגעה  אלי להתיעצות. היא ממש היתה במילכוד. אם תתלונן, הוא חייב לנסות להוכיח שלא קרה דבר.במקרה כזה יביא כעדים את כל הקצינים שתלויים בו לקידומם, והללו יעשו לה רצח אופי   מארחת בנים, התיסכול שבמילכוד הזה גר ם לי להסתובב ממורמרת שבוע.בלית ברירה היא פעלה לעבור משרד. ואחריה באה אחרת שלש נקודות.

המקרה השני קרה לי. בגלל שהייתי קשוחה – הפחתי מושג להצלחה. קראו לי "בונקר"  "רב בריח" אל"מ חדש שהגיע לבסיס, עבד עימי מעט, ואני, אם את מכירה אותי, תמיד ידידותית ומחייכת. אחרי חודש התחילו קצינים גבוהים לבוא ולהזהיר אותי שהוא מספר עלי ועליו סיפורים מפורטים. משפילים, הייתי כבולה. בגלל נורמות של חינוך לא רציתי להשפיל את עצמי עוד יותר. הפכתי קרירה אליו ובהדרגה זה פסק, כשפניתי בבקשת העברה – החלו סנקציות של תורנויות עד מאוחר וריתוקים לבסיס. יום אחד נכנע ואמר: דעי לך שזוהי פעם ראשונה שאני מוותר על דבר ששייך לי …

אבל אלו מקרים פרטיים , שרק אם הם ניתכים בכמות על בת בצבא – מצבה נעשה גרוע, הדבר החמור באמת היא אווירת הפריצות הגלויה בה נתקלות הבנות העובדות בשירות  הקצינים הגבוהים. לא זו בלבד שהן שומעות ויודעות על מספר הפילגשים שיש לכל אחד (האמינו לי , כמעט לכל אחד) אלא שעליהן לקחת  חלק במסכת השקרים, לטלפן לאישה החוקים ולומר שהגבר ברמת הגולן. ובפנים בא לצעוק לה את האמת, קצינים מחזיקים ביחד דירות חשק, והחיילת עושה את התיאומים,…

דבר אחרון שאני רוצה לדבר עליו הוא  הפחד בדרכים, תחנת האוטובוס מרוחקת חצי ק"מ מהבסיס , בהליכה על כביש פתוח, הכל יכול לקרות לך, באיזור  שלנו כבר קרה שסוטים חיכו לבנות בצומת לקיבוץ שלהן – והתנפלו, אסור שליווי אל תחנה. וצומת יהיו ענין של  רצון טוב, זה חייב להיות מסודר, ע"י המשק וע"י הצבא. המשטרה הצבאית גיבורה במיבצעי "מלביש" אבל אף פעם – לא היו לי לעזר כאשר הצטרכתי להם. מדוע שלא יצאו יום יום בחמש, לצמתים ויעזרו בהסעות  הביתה ובהגנה? שחיילים ידעו זה לא איום בתלונה על לבוש –  אלא משהו למענם. כשאני רואה ניידת שלהם –  אני בורחת בפחד, כמו ממונית ערבית. במקום לשמוח שמישהו בא לעזור, להגן".

קצינת ח "ן

שרתה זמן ממושך, היתה בין קובעי מדיניות בדרגים גבוהים, מעידה ששרתה בתוך ה"שמנת".

"כשמשרתים זמן רב, פוגשים מקרים רבים, חברה קצינה שנכנסה לראיון בבסיס ברמת הגולן ונאנסה , בנות שביצעו נפקדות כי מפקדים מררו את חייהן, או לחילופין, נענו ללחץ מיני כדי להיחלץ ממתח של איום ואומללות. אך זו לא תופעה כלל צהלית ולא כל אחד.

העזרה שניתנה גם לגבי שירות משמעותי של בנות מעונינות (קורסים שונים),גם במצבים רגישים של הריון והפלה. יש צרור חוקי מטכ"ל שעונים על הכל, בעיקר על כבוד האדם.

ההלם האישי שלי קרה בישיבה בדרגים הגבוהים, שדנה ברמת החומר האנושי והלימודי בקורסי הקצינות. נחרדתי מהשוביניזם הגלוי שהובע שם.

נו, אמרו האלופים, אמנם נשים בצבא, אבל לא להגזים. אז שלא יבינו הרבה, שלא יתנו דוגמה אישית. מה החשיבות? נשים ממילא רק ממלאות טפסים ועושות קפה… התשובה שלנו היא ברמה אישית גבוהה, בנוקשות מול המערכת הגברית, בדוגמה אישית מאוד רצינית. עוד מילה על הזוועה שקרתה לחיילת שנורתה ונאנסה בטרמפ. הצבא מצייד את הבנות שנוסעות הרבה – במיכל גאז. אני עצמי נסעתי עם נשק. בנות משק רבות מקבלות הדרכה בקרב מגע או מיכל גאז מהקיבוץ. בכל מקרה אסור ואסור לעלות על טרמפים. אני לא מקבלת את זה שאין כסף לאוטובוס. ביום שישי אחד עליתי על אוטובוס בעיר רחוקה ואמרתי לנהג שאין לי כסף. מי מוכן לשלם לחיילת – שאל הנהג, יותר מאחד קמו לשלם. בסוף הנסיעה שאלתי את הנוסע האדיב אם יבוא עמי לכספומט ואחזיר לו את כספו. מה פתאום – אמר – זה כבוד לשלם לחיילת !"

ולהיות חיילת  _ זה כבוד!!

"יחד" בטאון התנועה הקיבוצית. ספטמבר 1985  המאמר מצונזר מטעמי צניעות……

כתבה שהופיעה בבטאון התנועה הקיבוצית המאוחדת, פרי עטה של חברת הקיבוץ גבים – עוררה סערה בישראל, למרות שאמצעי התקשורת ניסו להשתיקה ולהעלימה-  הכתבה מפרטת מקרים רבים וחמורים של ניצול החיילות בידי קצינים בכירים למטרות בלתי מוסריות…

….עד כאן המאמר ב"יחד" , העתונות הישראלית ניסתה להתעלם ממנו, רק העתונות הדתית ( "ערב שבת"  ובעקבותיו "שערים" ו"המודיע" ) הזכירה אותה , בחצי פה, תוך הבאת חצאי ציטוטים.

ב"יחד" עצמו פורסמו, בגליון הבא, שתי תגובות .החת, בחתימת "חיילות בנות ממעגן מיכאל" והאחרת בחתימת  " המדור לשיוויון המינים"  ( מעין פמיניסטיות בקיבוצים )  בחתימת אופיר, דיאן ברמן והדסה ולנסי. התגובה הראשונה מוחה על               "הצגת תמונה לא שלמה אפילו מסולפת".  ושואלת מה היתה מטרת הכתבה, (האם)

ליצור היסטריה אצל האמהות וחששות ופחדים אצל בנות שטרם התגייסו?

התגובה השניה מברכת על האומץ לפרסם את הכתבה וקובעת, כי בקיבוצים רבים אומרים "זה נכון ! זה ידוע ! זה לא הכל – האמת קשה עוד יותר !" האם בשביל זה אנו מגדלים בנות ? הטובים לטייס והטובות לטייסים ? – שואלות החותמות על התגובה . בהמשך הן מתייחסות לנאמר בכתבה על הפילגשים שיש לקצינים הבכירים ושואלות : האם זה נכון ? אם זו אמת – האם הקצינים הבכירים "שלנו" גם כן כאלה ?חברי הקיבוצים, המ"מפאים. המג"דים שלנו?,

המעיין הוא, כי אחד העיתונים הנפוצים בישראל פירסם בהבלטה את תגובת "בנות מעגן מיכאל " לכתבה ב"יחד", אך נמנע מלפרסם את התגובה השניה, החיובית, שפורסמה באותו גיליון. בסמוך. העיתונות הישראלית, כאמור, התעלמה מהנושא כליל , לא נעים, כאשר אומרים דברים כה חמורים על ההפקרות השוררת בצה"ל בתחום רגיש זה – ולא דתיים אומרים זאת, אלא קיבוצניקים שאינם אמונים על הצניעות הנהוגה ב"בית יעקב".

"ישראל שלנו"  1.11.85

הפוסט הזה פורסם בקטגוריה מן העתונות,‏ עם התגים , , , .‏ קישור ישיר לפוסט.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>