"אשה שמביאה לעולם ששה-שמונה ילדים

 

תורמת לעם לא פחות מחיילת בצבא"

 

הרבנית רחל נריה מסבירה למה התפטרה מראשות מפעל ההתנדבות של בנות דתיות 
*  "נפגשתי עם בני ישיבה שהסבירו לי את חומרת הסכנה שבעצם הוצאת בת מן
הבית"  *  אני מתנגדת גם לגיוס בנות חילוניות.

 

שאלה: המחנה החרדי דתי מנהל מערכה חריפה נגד גיוס בנות. האם אין
בכל המערכה הזאת – בלי להתייחס עתה לאופייה  -  משום הוצאת לעז על בנות
ישראל המשרתות בצה"ל כאילו הן נערות הפקר?

הרבנית נריה (בטון אמהי): אני רואה ערך גדול במאבק הגדול נגד יציאת
בנות מהבית, מכיוון שהוא העמיד בסימן שאלה את הגישה המקובלת, שאין שום
סכנה מעצם יציאתה של בת מהבית לאיזה מקום שהוא. אני מקווה, שמאבק זה עוד
יוכיח את עצמו. אנו כה חרדים לגורל הבת ולטהרתה ולהשקפת עולמה בכל הנוגע
לחיי משפחה קדושים וליחסים שבינו לבינה, שכל חשש שמא משהו עלול, חלילה,
להסיט אותה – ולוא רק במחשבה ובהרהור – מדרך ישראל סבא מקפיץ את כולנו
ומציב אותם על הבריקאדות, ערוכים ונכונים לעמוד בכל מאבק, משום שרואים בכך
ענין של "יהרג ואל יעבור". התמיהה אינה צריכה להיות מופנית כלפי הדתיים.
דווקא הלא דתיים, הרואים כיצד הדתיים מוכנים להיאבק, חייבים להתעורר
ולהגיע להרהורי תשובה: האם אין אנו חוטאים כלפי הבנות שאנו מגייסים אותן
לצבא? האם הקדשנו מספיק מחשבה ודיונים רציניים בעניין הוצאת בנות מהבית
בתנאים של מתח וסכנה?

במערכה המתנהלת אינני רואה הדבקת קו של קלון, חלילה, על בנות
ישראל. אבל שהמצב צריך לעורר מחשבה ולהביא לבדיקה מחודשת של כל נושא גיוס
הבנות לצה"ל – בכך אין לי ספק. בהחלט, כן.

שאלה: כלום בצבא יש יותר הפקרות מאשר בחיים האזרחיים?

הרבנית נריה (חדה ונמרצת): בהחלט! בצבא יש סכנות הרבה יותר גדולות.

שאלה: את שייכת לתנועה דתית-לאומית. השקפתה הבסיסית היא, כי החובה
הלאומית המוטלת על אדם דתי – לא זו בלבד שאינה פחותה, אלא היא אפילו גדולה
יותר. כי הלאומיות יונקת ונובעת מהדת. איפה מילוי החובה הלאומית של הבת?

 
הרבנית נריה (באיטיות): הלאומיות והדת חד הן. אין לאומיות לא דתית
של עם ישראל. אני מתנגדת בהחלט לגיוס בנות לצה"ל. גיוס כל הבנות – גם
החילוניות. אני דורשת לבטל את חוק הגיוס לגבי בנות. לא גיוס זה מציל את עם
ישראל מידי צר. כל בת ישראל הממלאת את חובתה באמונה בכל שטח שהוא – בראש
ובראשונה כאשה, כאם ועקרת בית – ממלאת את חובתה למדינה ולעם במלואה. גיוס
בנות לצה"ל אינו מדאורייתא, אינו הלכה למשה מסיני. החוק לגיוס בנות הוא
תולדה של החברה החילונית ביחס לקיום שוויון גמור בין האשה והגבר.אני
אומרת: הגבר והאישה שווים – אבל שונים. והשוני הוא במהות היהדות. שמעתי
מפי פרופסור ישיש, יהודי ירא שמיים: בתורה יש רק שתי הגדרות בנוגע לאדם -
"בצלם אלוקים ברא את האדם"; ו"זכר ונקבה בראם". זה יסוד היצירה. כאשר
השוני מיטשטש – העולם מתנוון וחוזר לתוהו ובוהו. וזה מה שנעשה עתה, כאשר
מיטשטשים הגבולות בין הגבר והאשה. הגיוס לצה"ל הוא חלק מהטישטוש המסוכן.

 

האם לכלוא את הבת בבית?

שאלה: מדוע שירות במחנה צבאי, בו הבנות נפרדות מהבנים ויש פיקוח
עליהן מכל הבחינות, לעיתים אפילו יותר מאשר בבית, פסול יותר משירות
בהתנחלות, או בעבודות חינוך, סעד, בריאות וקליטה, במקומות שם אין שום
פיקוח?

הרבנית נריה (לאחר הרהור): אתייחס לחלק השני של השאלה. סכנה קיימת
גם בהתנחלויות וגם בשירותי סעד, חינוך ובריאות. הסכנה היא בעצם היציאה
וההתרחקות מהבית. בחברה המתירנית שלנו כיום, כאשר של דבר אסור הופך למות,
כאשר חסרה צניעות ואין בושה טבעית, יש סכנה בכל יציאה. הרחוב שלנו מסוכן,
הוא הרסני.

שאלה: את מציעה, אם כן, לכלוא את הבת בבית?

הרבנית נריה: אני מציעה, שכל הציבור בארץ – גברים ונשים, הורים
ומורים – יהיו מודעים לסכנה הזאת, שהיא חמורה יותר מהסכנה הבטחונית, ולטכס
עצה ולחשוב מה לעשות לתיקון חיינו ואיך לשמור יותר על המוסר בכלל ועל מוסר
הבנות בפרט.

שאלה: החוגים הדתיים מרבים לדבר על "אווירה דתית". האם אנשים דתיים
הם מלאכים, לא ככל האדם, בלי חולשות ובלי יצרים? האם לא היו מקרים של
סטייה מהמוסר גם אצל דתיים?

 
 

הרבנית נריה (בלי להט): ראשית, אנשים דתיים הם לא מלאכים. הם
נורמאליים. הם בעלי יצרים. רבותינו אמרו: אין אפוטרופוס לעריות. אני רק
מקווה, שהחינוך הדתי הצליח לעדן ולרסן את היצרים ושבחור ובחורה דתיים
מסוגלים יותר לשמור

על עצמם.

שאלה: נניח שכך הדבר. איך ההתנגדות לגיוס ולהתנדבות בנות – כלום
אין משמעותה הבעה אי אמון בבנות שקבלו חינוך דתי? האם אין זה מוכיח, שלא
סומכים עליהן יותר מדי?

הרבנית נריה (בתקיפות): אני לא רוצה להעמיד אותן במבחנים ובניסיונות כדי שיוכיחו עצמן שהן גיבורות.

 

 

                                                            מעריב ח' כסלו תשל"ב

16.11.71