הרס"ר והחיילת / מאת יגאל לב מעריב

היא דיברה בקול שטוח, כאילו עדיין היא נמצאת בחדרם של אנשי מצ"ח (משטרה צבאית חוקרת), מדברת בדיקנות, מנסה לשמור על העובדות, על הפורפורציות  הנכונות. חיילת בת 19 שפנתה בבוקרו של יום ראשון למפקד הבסיס שבו שרתה והתלוננה כי רס"ר המחנה הופיע בחצות בחדרה, ניסה לאנוס אותה, איים עליה וביקש לסחוט ממנה פגישות נוספות.

יש לה סוג צמות. האחת קלועה בסרט אדום והשניה בסרט לבן. פנים מחודדות. עצמות לחיים גבוהות. חוטם נשרי, השולט בפניה.

עכשיו כולם בבסיס כבר יודעים באים אליה, שואלים שאלות. "לאן שאני הולכת, כל אחד בא אלי, שואל אותי, 'מה אמרת בחקירה? מה שאלו אותך? מה אמרו לך? מה הוא עשה לך? מה סיפרת?' לפרטי פרטים. ואני, יש לי הרגשה אחת. למה זה קרה לי. למה זה קרה דווקא לי. זה מין עלבון כזה".

" אני אתן לך כסף"

"תראה, אני לא באתי לצבא בשביל …. אני באתי לשרת לפי צו. אז זה לא הוגן שבעל דרגה ינצל את זה רק משום שהוא יכול לתקוע אותי למעצר או להכניס לי תלונה, רק משום שאני בידו. "זה היה ביום שישי, רוב הבנות נסעו הביתה. נשארתי לבדי. בחדר הרס"ר בא לעשות ביקורת בחדרים. אמר לי. בואי למשרד שלי בעוד רבע שעה. "שאלתי , למה?  "אמר, 'בואי ואז אגיד לך"  "לא התיחסתי אליו. אין לי עסקים אתו בכלל. הוא לא "הסטייל" שלי. הלכתי להתקלח. חפפתי את הראש. נכנסתי לחדר להתלבש. ואז, הוא דפק בדלת ונכנס מיד, נעל אחריו את הדלת. הייתי בהלם לא נורמלי. ואז הוא קרב את האצבע לשפתיו ואמר  "שקט".

"ישב על המיטה שלי ושאל . מה נשמע? "

"בסדר. אבל מה אתה עושה כאו?"

"באתי לדבר אתך"

"צא החוצה".

"התחיל לדבר שטיות. אמר לי, בואי נצא, תראי. אני אתן לך הרבה בחיים, אני אקח אותך לסרטים, להצגות, אני אקנה לך בגדים. אני אתן לך כסף. רצה להציע לי כסף, (בקולה היה צליל של עלבון עמוק).

"  הרגשתי כמו        זה אכל אותי, אחר כך הוא התחיל לשלוח ידיים. דיבר לא לעניין. בסוף אמר לי שאם אני לא אתן לו תשובה עד יום שלישי שאני רוצה לצאת איתו, אז הוא יתנקם בי. אחר כך השביע אותי שלא אספר לאף אחד. לא עזר לו, ביום ראשון בבוקר הלכתי למפקד הבסיס וסיפרתי.

"שלטון אדיר של הרס"ר"

היא מנסה להסביר את הסמכות של מפקד לגבי צעירות בגילה, "קשה להבין את זה בחיים האזרחיים למפקד, ובעיקר למפקד בדרגות נמוכות כמו רס"ר, יש כוח עצום. הוא יכול לעשות בך כמעט מה שהוא רוצה. אני זוכרת מקרים שהיה תופש חיילת בלי כובע, או שאיננה לבושה כראוי. היא היתה בוכה. מתחננת, ואז הוא היה מציע שהיא תבוא אליו, למשרד, שהיא תהיה טובה אליו …

"קשה לתאר את הכוח של מפקד כזה על הבנות. באלפי פרטים קטנים את תלויה בו. ביציאה הביתה, בחופש, אותם דברים שבחיים האזרחיים את יכולה להתגבר עליהם בקלות נהפכים בצבא למן שלטון אדיר של הרס"ר עליך, ולא פעם את ממש בידיו בלי מוצא.

הן מפחדות ממה שיקרה אחרי כן, המשפטים, החקירות, החשיפה. זה מבהיל את כולנו. קל לרוץ ולהתלונן. אבל אחר כך את נתונה למערכת איומה של לחצים. של סחיטות , לפעמים מול מנגנון שהוא כולו רק איש אחד, אבל מנגנון אדיר שאין לך כוח לעמוד בפניו, המחשבה שיחטטו בנשמתך, המחשבה שיפרטו עד תום את מה שקרה לך, את מה שעשו בך. ואחר כך, השם הרע שייצא לך,אחר כך, הגבות מורמות, "אין עשן בלי אש", או "עיזבו, היא תמיד התעסקה אתו עכשיו היא רוצה להתלבש עליו בעד זה…"  תאמין לי , אני מדברת מנסיון, ברגע שהתלוננתי, התחיל מסע הלחישות בבסיס. ברגע שפניתי למפקד ואחר כך למצ"ח. התחלתי לשמוע את קטעי המילים האלה. לפעמים מאנשים שלא הכירו אותי,שלא ידעו שאני מעורבת בעניין. הייתי שומעת שבעצם אני התלבשתי  מזמן על הרס"ר ועכשיו… אתה מבין למה הן מפחדות?

"לפעמים אני רוצה למות"

"כשהייתי במצ"ח שאלו אותי אם הרס"ר עשה את זה לעוד כמה בנות. נקבתי בשם של בת, בת שסיפרה לי איך הוא בא אליה פעם לחדר, דומה לפרשה שהיתה איתי, אבל כשקראו לה לחקירה היא לא דיברה שם מילה, הכחישה הכל. זה היה מצחיק כשהיא סיפרה לי את זה. היא היתה כל כך כועסת, שאלתי אותה אחר כך, "למה לא דיברת? היא אמרה לי , מה איתך, אני פוחדת, את חושבת שאני צריכה ענינים, אין לי האומץ שלך".

"אני? אין לי מה לפחד, הוא עשה משהו לא מוסרי , בניגוד לרצוני, הוא בא אלי ביום שישי בלילה, הבהיל אותי, גרם לי לבכות כל הלילה,הוא בא להשתלט לי  על הגוף, אז מה נשאר לי בחיים, תגיד לי, באיזו זכות הוא יגע בי אם אני לא רוצה, לאן הגענו? לא באתי לצבא כדי שאדם כזה יבוא אלי בכוח".

ישבה שומטת ראשה , כאילו לא נוח לה, הצליל השטוח, הדייקני, כבר נשכח.

" לא הולך לי. אני לא מדברת על בנות אחרות, אני לא יודעת אם הולך להן או לא, אבל לי לא הולך, אתה יודע אחרי המקרה שאלתי את עצמי למה זה קורה לי , למה דווקא לי, אני לא יודעת אם אני מסבירה את עצמי נכון, אבל זה מין עלבון כזה, למה דווקא לי ?"

אותו מוסר כליות מוזר הנמצא לא פעם אצל אנשים שנפלו קרבן לבעלי מזימות, כמעט תמיד רודפת את הקרבן ההרגשה הארורה שגם הוא לא היה בסדר , וזה הנשק הטוב ביותר שניתן בידי האיש המתעלל בו.

"רע לי, רע לי, אני לא יודעת למה, מצד אחד לא חסר לי כלום, מצד שני אני נמצאת באיזה קונפליקט שאינני יכולה להיחלץ ממנו, לפעמים.

ימים ולילות (מעריב) 18.5.79

בקטגוריה מן העתונות | תגים , , | להגיב

במערכת גברית – במחנה

חיילות צה"ל משרתות במערכת גברית ומכאן נובע חלק מבעיותיהן האופייניות. רז יוסף משוחח עם רס"נ דינה פלדמן – פסיכולוגית במחלקת בריאות הנפש של צה"ל, על בעיות ההסתגלות הייחודיות לבנות. פלדמן מדגישה: היום כבר לא בושה ללכת לקב"ן.

רס"ן דינה פלדמן, פסיכולוגית קלינית במרפאת בריאות הנפש של צה"ל.

ש. מהם הציפיות והלבטים העיקריים האופיניים לבנות בצבא.

ת. חלק גדול מהבנות רואה במערכת הצבאית פיתרון לבעיות שהיו להן לפני הגיוס בחברה ובבית, הבנות משלות את עצמן לעיתים וסוברות, שגיוסן לצה"ל יספק להן ערכים חדשים, מקצוע חדש ופיתרון לבעיות אישיות, גישה זו גובלת לעיתים בפנטזיה שלעיתים קרובות לא מתגשמת ואז נגרמת אכזבה, ידועים מקרים של בנות הרואות בצבא מפלט ממגבלות ומכפיות ההורים בבית, כאשר בנות אלה משובצות בצבא באזורים קרובים למגוריהן ולא בהתאם לדרישותיהן להתרחק מביתן עלולה להיגרם אכזבה.

הבנות המתגייסות לצבא הן ברובן בעלות פוטנציאל איכותי גבוה, באופן יחסי, משל המתגייסים הבנים, אולם אילוצי הצבא דורשים דווקא את בנות במקצועות אדמיניסטרטיביים ביחידות העורף, דבר הגורר אחריו אכזבה עמוקה עד כדי אובדן מוטיבציה לשירות, במקרים רבים.

ש.  מהן הבעיות העיקריות בהן נתקלות?

ת.  המעבר הדרסטי מחמימות הבית למסגרת הטירונות הנוקשה, הוא חד ומורכב מאד, למראית עין, אין הבת מפגינה סימנים המראים שהיא מתקשה להתמודד, אולם מרגע כניסתה למסגרת הטירונות היא חייבת להתמודד עם המצב והבעיות הכרוכות בו.

בטירונות, הבת חשופה מבחינות רבות, דוגמא קלסית היא המקלחות, לבת לא נעים להתקלח בתקופת המחזור, דבר שהיתה רגילה לעשות בביתה, לכל אורך הטירונות ננעצות בה עשרות עיניים ואין אפשרות לשמור על דיסקרטיות.

מבחינה מסוימת הבת מאבדת מזהותה האישית, שאלות חוזרות ונשנות על יחידתה, מספרה האישי, המדים האחידים,בכל אלה ניכר איום על הייחודיות, ודיכוי האינדיבידואליות.

תנאי הטירונות מחייבים מסגרת חד מינית, שבעטיה עולים חששות רבים בקרב הטירוניות, הקירבה בין אחת לשניה, התלות ההדדית הגדולה, כל אלה מביאים לעיתם למשיכה מינית, ואכן בנות פוחדות ומתלוננות על משיכה לסבית במהלך הטירונות,תחושת החרדה מפני הגילוי החדש היא מפחידה, הטירונות ומצבי הלחץ בה, חושפים נקודות חולשה, שבעבר היו מודחקות.

ת, כל בת בצבא, ובאזרחות, שומרת על איזונה המיני ומרחק מסוים מהמין הנגדי, ברם בצבא בצורה לא וולנטרית, ישנה כפיה של חיים בצוותא ותלות בין שני המינים בביצוע משימות שונות, כמו ביחסי מפקד פקוד, מצב הגורר אחריו פעילות ואינטראקציה מוגברים, העניין הם בסוג היחידה, ביחידה פתוחה הקשרים בין שני המינים הם לרוב ידידותיים בדיוק כמו יחסי עבודה רגילים באזרחות, הדימוי של המפקד הצבאי המפתה חיילות הוא חסר שחר, מטבע הדברים ביחידה סגורה ומרוחקת האינטימיות גדולה יותר ולעיתים נוצר קונפליקט פנימי אצל הבת המתלבטת כיצד לנהוג, זוהי תופעה מוכרת ומובנת ואין להבהל מפניה.

הפסיכולוגית אומנם אינה נבהלת מהקונפליקט הפנימי הזה, האם גם את והוריך חושבים כך.

"במחנה" לקראת גיוס קיץ תשמ"ז 1987

בקטגוריה מן העתונות | תגים , | להגיב

המדים עושים את האדם – אהרן בכר ידיעות אחרונות


לפני שנים אחדות, בשיחה עם אישיות מן המחנה החרדי הקיצוני במאה שערים, הפתיע אותי בן שיחי בבקיאות שגילה בהווי המתירני המתרקם במרחק של שנות דור מן ההווי בשכונתו. ידעתי שהאיש יצא פעמים ספורות מתחומי סביבתו החרדית. מובן, שלא העליתי בדעתי שבפעמים האלה הציץ אל תוככי העולם האסור. לכן, לא התאפקתי ותוך הבעת התפעלות מן הבקיאות הזאת, שאלתי אותו כיצד רכש אותה לעצמו.

אני זוכר עד היום את הזיק השובב שניצת בעיניו. על פניו התפשט חיוך אירוני, השמור למי שאינו מסוגל להבין את עולמם של השרויים באוהלה של תורה.

"אני יכול להראות לך רבנים שלא עזבו את השכונה הזאת 30 שנה ומכירים את העולם שלך הרבה יותר טוב ממך" אמר האיש, "ככל שהם גדולים בתורה, כן רבות ידיעותיהם גם בתחום זה, מפני שהתורה מכילה עולם ומלואו ואין לך דבר בעולמנו שלא תמצא בה, ממעלות קדושים וטהורים ועד לתחתיות השפל של החטא".

עמדתה של מועצת גדולי התורה בפרשת גיוס הבנות הזכירה לי את השיחה ההיא בלב מאה שערים החרדית. כאדם בלתי מאמין, קשה לי להשלים את התערבותו של מוסד בעל סמכות דתית הלכתית בתהליך של חקיקה חילונית. אבל כמי שמכבד אנשים בעלי עקרונות, קשה לי שלא לכבד את התיצבותם של גדולי התורה מאחורי עקרונותיהם, יהיו התוצאות אשר יהיו. עוד יותר מכך קשה לי שלא לכבד את הכרות האינטואיטיבית של רבנים ישישים, אשר לא יצאו כמעט אל  העולם החילוני, עם הווי זר ומוזר לחרדים קנאיים. השיחה ההיא במאה שערים עזרה לי להבין את עמדתם ולראות עד כמה היא מעוגנת במציאות החילונית.

*      *      *      *      *

מכל מה שנאמר עד כה בפרשת גיוס בנות, עמדתה של מועצת גדולי התורה היא לא רק הברורה, העיקבית והישרה עם עצמה – אלא מהווה גם פתרון למציאות שהמועצה הזאת, כביכול, זרה ומוזרה לה. הסעיף על ההווי הדתי בהצעת החוק לפטור בנות, ממחיש עד כמה ערים גדולי התורה למציאות הזאת.

בראיה שטחית, מצטיירת ההצעה להעניק פטור לבנות שהצהירו על הווי דתי, כצביעות במערומיה. הסעיף הזה עלול להעניק פתח להשתמטות לכל נערות הביקיני, לכן קל מאוד לנגח אותו בקאריקאטורות עוקצניות. אבל, האמת היא שעמדתם של גדולי התורה ניזונה, בנקודה זו, מראיה נוקבת של המציאות החברתית בישראל. היא מזכירה לי את קביעתו של ידידי החרדי על רבנים וגדולי התורה המכירים את המציאות המתירנית טוב יותר מאלה שחיים בה. כדי להבהיר את הסעיף הזה בהצעת החוק לראות עד כמה הוא משקף את המציאות ועונה על צרכיה, אני מציע לקרוא לו "סעיף הפרייכות".

*      *      *      *      *

כל מי ששירת אי פעם בצבא מכיר את המציאות הזאת! כמעט בכל יחידה צבאית, בחזית או בעורף, יש מעמד מוגדר של חיילות, שהן נוסף לתפקידיהן הצבאיים גם המזרון של הבסיס. אפשר לסווג אותן גם לפי מקצועותיהן הצבאיים; הן לא יגיעו לקורס קצינות ולא ישרתו בתפקידים השמורים לבוגרות הגמנסיה המפגינות עתה נגד החוק המוצע.רובן הגיעו לצבא מפרברי הערים ומאזורי פיתוח, מבתים מסורתיים, שבהם נשברה סמכותו של האב הכל יכול אשר נותר במציאות הישראלית מנותק וחסר ישע.

הנערות הללו זקוקות לסביבה חדשה, לסמכות חדשה, לעיצוב מחדש של דפוסי חיים והתנהגות. בשלב קריטי מאוד של חייהן הן מגיעות לסביבה הפוכה מזו שהן זקוקות לה – שבה נוטה האדם להתפרק מאיצטלה של ציוויליזאציה רגילה.

רק מיליטריסטים חסרי תקנה רואים בצבא בית ספר, או מסגרת חינוכית אידיאלית. בצבא לומדים להרוג. מדי פעם נקראים בני תרבות לשירות מילואים, על מנת לשפר את יכולתם בתחום זה. מי שאינו רואה את הכורח שבדבר ועושה ממנו אידיאליזציה – הוא טיפש או פסיכופט. במסגרת כזאת, אין פלא שפקידי בנק מעודנים פורקים עולה של הציוויליזציה מן הרגע שבו הם יוצאים לשרות מילואים. בחייהם האזרחיים לא יעלה בדעתם לנבל את הפה כעדת זאבים מורעבים. אבל מן הרגע שבו לבשו מדים, הם ישרקו אחרי בחורות ברחוב, ינבלו את פיהם, ירשו לעצמם לנהוג כפי שלא חלמו בחייהם האזרחיים. הדבר מקובל בצה"ל, כי שהוא מקובל גם בצבאות אחרים. הוא מעוגן היטב בטיבו של המין האנושי המעודן בשכבות תרבות – אך המסוגל להתפרק מהן בבת אחת, בכל פעם שהוא ניקלע למסגרת מתאימה.

באותה מידה הם מסוגלים לחזור אל עצמם בקלות. מן הרגע שבו פשטו את מדיהם, הם חוזרים להיות פקידי בנק. גם שירות ממושך בקבע אינו מסוגל להשחית אותם ולהרוס את רקמות התרבות שלהם. הרוב המכריע של המשרתים בקבע אינם עושים זאת מפני שנשבעו להקדיש את חייהם להרג – אלא מפני שהם מכירים בכורח להגן על המדינה. מרביתם עושים זאת מטעמים אידיאליסטים.

*      *      *      *      *

אבל הפרייכה הקטנה מאזור המצוקה, שאיבדה זה עתה את סמכות אביה, מגיעה לחברה שבה שולטים סטנדרטים שונים מאלה שהיא זקוקה להם לעיצוב עולמה. זוהי חברה שהעגה הצבאית מבטאת היטב את דפוסי ההתנהגות המקובלים בה, ואשר בה מותר ורצוי לגדף ולהתנהג אחרת מכפי שמקובל בחוץ. הנערה הזאת סופגת את הערכים האלה בשלב קריטי מאוד של חייה, כאילו היו אלה ערכי נצח המקובלים בחברה…

בסעיף ההוי הדתי ניסו גדולי התורה להציל פרייכה אחת מישראל ממסגרת העלולה להטביע עליה את חותמה לכל ימי חייה ולדון אותה לגורל קשה עוד יותר מזה שנדונה לו בתוקף נסיבות חברתיות. הרבנים עושים זאת מאחורי סעיף המביא בחשבון שאותה נערה פרייכה עשויה להיות נערת ביקיני זוללת טריפות ומחללת שבת. דווקא משום כך אי אפשר שלא לכבד את עמדתם.

אהרן בכר, ידיעות אחרונות, 11.7.78

בקטגוריה מן העתונות | תגים , , | להגיב

מה חושב זאב שיף על הצבא

הדבר מעורר בעיות מוסריות של יחס לעבודה

ובין העובדים, אם מצב כוח האדם בצה"ל כה

חמור והוא יחמיר בעתיד, מדוע יש להציב

חיילות לעבודה במשרד הביטחון ולשלוחות

האזרחיות האחרות?

עשרות ומאות מהן עוסקות בהגשת תה וקפה

לממונים האזרחים ואורחיהם…

(זאב שיף – הארץ)

בקטגוריה מפורסמים | להגיב

מה חושבת שרון וייט על הצבא

שרון וייט

התפרסמה בזכות תצלומיה בכרזות חוצות לג'ינס של "סאבי.

בצה"ל שירתה בחיל כללי, כפקידה. "רק בצבא לא הייתי טובה כמו שאני נראית. אני אמנם לא מפונקת, אבל לא אהבתי את המסגרת הצבאית הנוקשה, לדעתי, שנתיים של שירות בצה"ל זה יותר מדי זמן מהחיים. הרגשתי שאני מתבזבזת".

"לאשה" גליון מספר 2100  -  13.7.87

בקטגוריה מפורסמים | להגיב

השרות הצבאי היה מיותר – מוסף הארץ

רחל סער (טל-שיר)

קשה להגדיר גורם עיקרי שניווט את דפנה ברפמן (37) אל הפמיניזם. היא גדלה בקרית-גת וברמת-גן. רוב הזמן היתה בין אלה ששווים יותר: ילידת הארץ בין עולים חדשים, תלמידה טובה, ילדה אחראית ומעורבת. החוויה המשפילה הראשונה, העיקרית, היתה השירות הצבאי. ברפמן כתוצאה מחינוך ציוני, רצתה בכל מאודה לשרת בצבא. בסוף השירות הודתה שהיה מיותר. היא הכינה שם הרבה כוסות קפה והדפה מספר הטרדות מיניות, אף אחד לא לקח ממנה את מה שבאמת רצתה לתת, קרי כשרון והתלהבות, "בזבוז זמן". היא מסכמת. אחרי הצבא נסעה ללמוד הארצות הברית. כעבור 12 שנה שבה משם כרווקה עם ילד ושם שני תארים.

מוסף הארץ כסלו תשמ"ח – דצמבר 1987

בקטגוריה כללי | להגיב

מה עושות חיילות בצה"ל – הארץ

על המדשאות

…די לסקור את המתרחש בשירות הנשים כדי להסיק כי מינהלת כוח אדם נמצאת במצב ירוד. מצד אחר היא מופעלת על ידי המחשבים החדישים ביותר ומאידך גיסא נראות תוצאות פרימיטיוויות רבות בשטח.

מי שמבקש דוגמאות, די לו שיסתובב במשרד הביטחון וביחידות סמוך הקשורות למשרד. היה קשה להשיג את המספר המדוייק של המשרתות במשרד וביחידות אזרחיות אחרות, אך על פי הערכה אחת מגיע המספר ל- 500 בנות ואולי ל- 600. במסדרונות מסתובבות חיילות רבות ממקום למקום. המשרדים גדושים חיילות – רק משום שתקנים לא נבדקו מעולם, או שנבדקו לפני המבול. בכל הפסקה קצרה אפשר לראות על המדשאות של משרד הביטחון עשרות חיילות שרועות, אוכלות או מנמנמות. אורח זר מרים גבותיו בתמיהה, אך ישראלי מסמיק מבושה.

פקיד בכיר במשרד הביטחון, שבאגפו עובדות כמה חיילות, אמר לי כי יעילותן של החיילות המשרתות אצלו אינה עולה על 50 אחוז, או 60 אחוז לכל היותר, משל יעילות מזכירה  אזרחית. הדבר מעורר בעיות מוסריות, של יחס לעבודה בין העובדים, אם מצב כוח האדם בצה"ל כה חמור והוא יחמיר בעתיד, מדוע יש להציב חיילות לעבודה  במשרד הביטחון ולשלוחות האזרחיות האחרות?

מה עושות כ- 10 חיילות בהוצאה לאור של משרד הביטחון? האם נשלחו לצה"ל כדי לעטוף ספרים, לרבות פרסומים של משרד החקלאות, ולמכור בחנות כזבניות?!  האם מגייסים חיילת כדי שתחשב חשבונות ותתייק במשרד לתגמולים של עובדי משרד הביטחון? האם עבודה בתעשיה הצבאית יכולה להיחשב כשרות בצה"ל? עשרות ומאות מהן עוסקות בהגשת תה וקפה לממונים האזרחים ואורחיהם – לתעשיינים, לקבלנים ואחרים. אין הן צריכות לעשות כזאת, גם לא לאורחים רמי מעלה.

זאב שיף

הארץ, כ"ט בסיון תשל"ח

בקטגוריה כללי | להגיב

השקר המוסכם בנושא גיוס בנות – ידיעות אחרונות

השקר המוסכם של גיוס בנות

לתפקידים המעטים שבהם דרושות בנות, ניתן לגייס מתנדבות שיקבלו שכר של משרתי קבע; זה יהיה זול יותר לצה"ל ויעיל למשק

לפני מספר חודשים, בשעת סיכסוך חריף שפרץ ביני, כעיתונאי, לבין אנשים מ"אגודת ישראל,, נאלצתי לשבת עם אותם אנשים ולהמתין למישהו. נקשרה בינינו שיחה חופשית, ובין השאר אמרתי להם, אני בעד ביטול גיוסן של בנות לצה"ל. אנשי "האגודה, נדהמו ואמרו: "איך יתכן שאדם כמוך, שאינו דתי, מתנגד לגיוס בנות"?

תמהונם של אותם אנשים הוא דוגמא  נוספת לכך, כיצד ניתן להפוך נושא, שהוא לכאורה בטחוני, לוויכוח "דתי,, למיקוח קואליציוני ולסתם צביעות מוסכמת.

גיוס הבנות לצה"ל, שעליו הוחלט בתחילת הכנסת הראשונה, נעשה בשם הביטחון: צה"ל זקוק לכוח אדם נוסף. האמת היא, שאין צורך, וספק אם אי-פעם היה צורך בטחוני בגיוס בנות. ועובדה שקצינים בכירים תבעו במשך שנים רבות לבטל את החוק. היו שנים שבהן, למרות החוק, פשוט לא גייסו את הבנות – והכל היו מרוצים מכך.

חוק גיוס בנות לצה"ל נחקק, ביסודו, משני טעמים: הראשון – רצונן של עסקניות ותיקות, כמו בבה אידלסון וחברותיה בנות-דורה, לראות בנות נושאות נשק, כחלק מ"שיוויון האשה". נימוק זה, של שיוויון זכויות לנשים, הוא מגוחך, כמובן. כשם שאי אפשר להטיל על גברים ללדת, יש תפקידים שאי אפשר להטילם על נשים. מי שרוצה לקיים דווקא את זכותן של הנשים להתגייס לצה"ל, צריך לתמוך בהתנדבות נשים לצבא – ועל כך נדון בהמשך.

הטעם השני לגיוס בנות, טעם שהוצהר אף רשמית בכנסת, היה – לספק "גרעינים" להתיישבות קיבוצית בספר. ברור, שללא בנות, לא ניתן להקים "גרעיני נח"ל להתיישבות", ועל כן גוייסו הבנות – אבל, לאחר שנים מוטעות, שבהן הוקמו כמה ישובים של הנח"ל, נתגלה כי הנח"ל איננו משמש עוד עתודה להתיישבות קבוצית, או חקלאית. כיום נשארים בהתיישבות, לאחר השירות הצבאי, אחוזים מעטים בלבד מאלה שהצטרפו לגרעיני הנח"ל, כאילו למטרה זו, רובם אף אינו מקים קיבוצים חדשים אלא מצטרף לקיבוצים ותיקים במרכז הארץ.

האמנם מוצדק לגייס עשרות אנשים לשירות לא צבאי ממש, וליצור אפליה בין מתגייס למתגייס, רק כדי שאחד מ- 15 יצטרף לקיבוץ מבוסס? הנח"ל יושב, אומנם, בהאחזויות, אך לשם כך אין צורך בנח"ל – אם אומנם זהו תפקידו של צה"ל, ישמח כל חייל לשבת שם.

חוק גיוס הבנות איננו מקויים, הלכה למעשה. בשנים האחרונות שוחררו משירות צבאי כ- 52 אחוז מהבנות, שהגיעו לגיל גיוס, וגוייסו רק 48 אחוז.

חוק, המוטל על מיעוט, ואינו ניכפה על הרוב, איננו חוק. ההצעה, הנשמעת כיום, להקל יותר על שיחרור בנות ב"נימוקים דתיים", פירושה, שלצה"ל חתגייסו רק אותן בנות, שיסרבו לשקר ולטעון, כי הן דתיות. למעשה, יהפכו את הגיוס ל"התנגבות" – רק מי ש"תתנדב" לא לרמות, תגוייס. אכן, שיעור נאה באזרחות.

לתפקידים המטעים,  שלהם דרושות בנות (וישנם כמה אלפים כאלה, אך לא רבבות!) ניתן יהיה לגייס מתנדבות, שיקבלו שכר כמשרתי קבע. אז אפשר יהיה לברור רק את הטובות באמת, ושירותן יהיה זול הרבה משירות הבנות כיום. לשוק העבודה יצורפו נשים צעירות, שיוכלו – לעבוד בעבודות פרודוקטיביות ובשירותים חשובים שונים.

מדינת ישראל סובלת ממערכת שקרים מוסכמים ומאבטלה סמויה; צה"ל קובל מעודף כוח אדם לא מתאים. את כל אלה אפשר להתחיל לתקן על ידי ביטול הצביעות של חוק גיוס בנות. נכון, שהממשלה החדשה תותקף אז על "כניעה לקלריקלים"; אבל, האם יהיה שר הביטחון המיועד, האלוף במילואים עזר וייצמן, מוכן להמשיך בצביעות, הנעשית בשם הביטחון, רק כדי שלא יותקף על "כניעה"? תהיה זו תוספת חטא על פשע, אם ניתן יהיה לשקר ביתר קלות בנושא ה"טעמים הדתיים". האווירה תטוהר, אם יקום שר הביטחון החדש ויאמר בגלוי: החלטתי לשים קץ לשקר המוסכם!

ברוך נאדל

"ידיעות אחרונות", ל' בסיון תשל"ז

בקטגוריה כללי | להגיב

דיכאון במהלך השירות הצבאי אצל החיילות – ידיעות אחרונות

דיכאון במהלך השירות הצבאי אצל החיילות המתבגרות הוא סיפור אחר. אל"מ לוי  גילה, ש- 80 אחוז מהחיילות עוסקות במשך שנתיים בתפקידי פקידות, שטיפת רצפות במשרד, הכנת תה וקפה למפקד, שיחות טלפוניות משעממות, ובילוי צבאי באווירה ובתחושה של "ביזבוז". הן שוקעות באדישות אפורה, ובדיכאון.

"רק חלק מהחיילות אכן עוסקות בתפקידים עם אתגרים. מישהו צריך לעשות גם קפה", אמר המפקד. אולם מי שמנסה להתאבד בצה"ל – מקבל טיפול ו… נשלח לכלא. חלפו הימים שאפשר היה לשחק את המשוגע. המטרה היום היא, לסייע למתבגרים במדים בסוף התבגרותם, להתגבר על בעיותיהם וזאת במסגרת השירות  -  ולא מחוצה לו. שכן, אם ישוחררו, לא יהיה מי שיעזור להם בחוץ והם יתמוטטו נפשית.

ידיעות אחרונות / דבורה נמיר / 29.10.84

מתוך כתבה בנושא: "התאבדות נעורים"

בקטגוריה כללי | להגיב

אין צורך ב50 אחוזים מהמתגייסות – לאשה

קצינת ח"ן ראשית מודה: "אין לנו צורך ב- 50 אחוזים מהמתגייסות"

הביקורת על גיוס בנות לצה"ל מתרחבת. הדעה שאין צורך בבנות בצה"ל וכי ניתן היה לעשות את כל תפקידיהן בכוח הגברי הקיים או בעובדות שכירות קבלה חיזוק ביום עיון על "נשים בצה"ל" שהתקיים מטעם הפקולטה למדעי החברה באוניברסיטה העברית.

בדברה על תפקידיהן של החיילות בצבא אמרה ביום עליון זה אל"מ אמירה דותן כי "לפחות מחצית מהמתגייסות מופנות לעבודות פקידות, אך בשל התפתחות הטכנולוגית אין בכלל צורך במספר כה רב של פקידות". ומדוע בכל זאת צה"ל לא מוותר עליהן ומשחרר אותן? גם על כך ענתה קצינת ח"ן ראשית: "כי כל מפקד רוצה ביחידתו יותר ויותר פקידות, גם אם אין בהן צורך"

ממש סבלתי בצבא

נירית חיה חיים מלאי עניין, גם לפני שפגשה בשלמה. עם תום לימודיה בתיכון "בליך" ברמת חן, החליטה נירית לצאת לטיול לחו"ל לבד. ההורים הרימו גבה מופתעת. איך זה נערה צעירה, בת 18, תצא לבדה לעולם. אך נירית נמנית עם אלה המחליטים ומבצעים. שלושה חודשים טיילה ברחבי אירופה, עם תרמיל-גב וחזרה לארץ מאושרת, התגייסה לצה"ל וכעבור חודשיים השתחררה. "המסגרת הצבאית לא התאימה לי", היא מספרת, "ממש סבלתי בצבא. כל החיים חלמתי ללכת לצבא ולתרום ופתאום הציבו אותי כפקידה במשרד, כשכל תפקידי מסתכם בהגשת תה

למפקדים. הרגשתי ממש מושפלת. נכנסתי לדיכאון. בכיתי המון וכעבור זמן קצר עברתי בדיקה אצל הקב"נית (קצינה לבריאות הנפש) ושוחררתי מצה"ל".

נירית לא מסתירה עובדה זו. בטיבעיות היא מספרת על שחרורה מצה"ל. ממש כשם שהיא מספרת בלי התחמקות, על בעיות של "מרד נעורים", שליוו אותה.

נירית ושלמה גרוניך  -  "לאישה" 6.5.84

בקטגוריה כללי | להגיב